תינוק חדש במשפחה 

"האם אמא ואבא עדיין אוהבים אותי ?"

זו יכולה להיות שאלה שתעלה בראשו של ילד שעומד להיוולד אח. אם עד כה היה ילד יחיד, שהיה במרכז תשומת הלב גם של הוריו ואולי גם של הסבים והסבתות (בעיקר אם הוא נכד ראשון) הרי שעם לידת האח הוא עלול לחוש כמו "המלך המודח" כפי שמכנה זאת אדלר במשנתו על ההשלכות שיש לסדר הילודה על התפתחות האישיות.

מצד שני אי אפשר להתעלם מהתהליך שעובר זוג ההורים שגם להם זהו בהחלט שינוי לא פשוט. מיום נישואיהם הם עוברים שינויים לא מעטים ומשמעותיים. מזוג שזה עתה החל את צעדיו המשותפים, הם הופכים למשפחה עם ילד אחד, ובעודם לומדים ומתאמנים על התפקיד ההורי הם צריכים להתמודד עם לידת הילד השני על כל השאלות וההשלכות כמו: האם נוכל לאהוב את הילד השני כמו את הראשון? האם נוכל לתת את אותה תשומת הלב? זאת בנוסף לחששות האחרים כמו התמודדות כלכלית ועוד.

התייחסות ההורים יכולה להשפיע על התנהגותו ועל האופן בו יקבל את תינוק חדש. התייחסות , שתשפיע על אופיו וסגנון חייו כאדם בוגר. עד כמה תהיה גדולה הטלטלה, עד כמה יהיה השינוי טראומטי לילד, תלוי הרבה מאד בהתייחסות ההורים.

הילד שהיה יחיד, לעיתים שנים לא מעטות, חש את עוצמת החרדה של הוריו. הוא שואל שאלות, מקשיב וקולט ברגישותו הרבה, על פי התשובות, טון הדיבור והמילים בהן משתמש ההורה , האם אסון עומד להתרחש עליו ואם לאו.

רגשות האשם שחשים הורים רבים, בטעות, על "העוול הנורא" שעומד לפתחו של הילד שלהם, על כי נולד לו אח, מובילים את ההורים למסע של פיצוי, וריצוי, הרעפת מתנות, וויתורים. אט אט חודרים הדברים למודעותו של הילד והוא מתחיל להאמין שאולי אכן יש משהו במה שהוריו משדרים באופן ישיר או עקיף. אולי אכן נעשה לו עוול, אחרת לא ברור לו מדוע נעשה שינוי קיצוני ביחס היום יומי אליו היה מורגל.

מרגע זה יהיה עסוק בשאלה קיומית אחת: מקומו וערכו במשפחה. החשש שמא יאבד את מעמדו מעוררת גם בו חרדה גדולה אשר מובילה אותו להתנהג בהתאם. בדרך כלל הבחירה שלו, זו המאפיינת ילדים בכורים רבים, תהיה להתאים עצמו לציפיות ההורים, להיות הילד הטוב, הממושמע, הצייתן, המרצה, האחראי מדי......... הוא יעשה הכול כדי להרגיש שוב אהוב ורצוי.

כפי שאני אומרת בהדרכת הורים, תסריט זה יתרחש כאשר ההורים חשים רגשות אשמה אך תסריט אחר לגמרי יתרחש אם המסר שיועבר יהיה המסר ההפוך: "תינוק חדש שהצטרף למשפחה שלנו עומד להוסיף שמחה ואושר. כולנו נצא נשכרים מכך"

מה אם כן כדאי לעשות. איזה תסריט אנחנו כהורים רוצים ליצור?

 כיצד ליצור אצל הילד תחושה ביטחון שהוא חשוב ושייך גם אם נוסף עוד משהו למשפחה. 

א. שיתוף – לשתף בחוויות שקרו עם התינוק, לשתף במה שעובר ההורה בנושאים שונים ומגוונים, גם כאלה שלא קשורים בלידת האח. עבודה, טיול, מקרה מעניין שקרה...

ב.התייעצות - להתייעץ איתו בנוגע לתינוק במה כדאי להלביש אותו כיצד להרגיע אותו... וכמובן בדברים הקשורים אליו בלבד, במה ירצה לשחק, מה ירצה לאכול .. או בעניין משפחתי רלוונטי המתאים לגילי ויכולותיו

ג. בקשת עזרה – לבקש את עזרתו במטלות כמו הבאת הטיטול, המוצץ, מילוי מים באמבטיה... וגם כמובן ובכל הקשור למשפחה ובית כמו: לסדר את החדר, לפנות מהשולחן, הכול על פי גילו ומידת יכולותיו. אם הוא מסרב לקבל את הסירוב. זו הרי בקשה!

ד. בילוי משותף – לקבוע שעה בשבוע בה ההורים או לפחות אחד מהם מבלה עם הילד לבד. בשעה הזו ייעשו דברים שהילד מבקש לעשות. לקרוא סיפור, לשחק, ללכת לסרט או סתם לשבת בבית ולראות תמונות שלו כשהיה תינוק ולספר חוויות.. לנהוג בטבעיות ולא להסתיר רגשות שמחה שלכם כלפי התינוק החדש. כפי שאתם עושים כלפיו מאז נולד וגם זה  לפי זה כהורים . לאפשר אינטראקציה בין האחים. גם חום ואהבה וגם ביטויים של כעס וקנאה. הכל לגיטימי אך לשים  את הגבול כשמדובר באלימות כלשהי. במקרה כזה להרחיק את הילד  כפי שמרחיקים מפני כל סכנה.

ה.להקפיד להמשיך ולהנהיג את החוקים וההרגלים שהיו נהוגים עד שנולד התינוק. ישן במיטה שלו, הולך לשון באותה שעה, אוכל אותו                         מקום, הולך לגן כרגיל.... ולהוסיף כללים לפי הצורך.

ו. הסכמים – להתחיל לבנות מערכת הסכמים עם הילד. כן, גם ילדים קטנים יכולים לעמוד בהסכם. לקנות רק אם יש צורך - לעיתים על      מנת לפצות את האח ישנה נטייה לקנות על כל קנייה לתינוק גם לאחיו הבכור (משחק, בגד) אין צורך, זה מעורר שוב את שאלת הקיפוח.

ז.להקשיב בלבד לביטויי אומללות - לא להיגרר ולהגיב בהתנצלות או בהוכחות לאי קיפוח לגלות הבנה לסימני רגרסיה כמו הרטבה, בכיינות. לטפל בהם באופן ענייני וללא השפלות. אמירות כמו  אתה ילד גדול, בוגר, מיותרות לחלוטין.

ח. להוקיר על העזרה, שיתוף הפעולה, הסבלנות והעצמאות שהוא מגלה. גם אם הם מופיעים רק לעיתים.

 ילדים אשר הוריהם קיבלו הדרכה בסדנא או באימון משפחתי, עברו את השינוי בצורה חלקה ואף קיבלו את התינוק בשמחה. הם יכלו לראות את היתרונות בלהיות ילד בכור, מעמדם ותחושת הערך שלהם לא נפגמה והם הצליחו לפתח תחושת אחריות ועצמאות.